יוצא דופנ/י

יוֹצֵא הַדֹּפֶן אַף פַּעַם לֹא יָדַע שֶׁהוּא יוֹצֵא דֹּפֶן

עַד שֶׁהָרוֹפְאָה בַּחֲדַר הַלֵּדָּה הֵנִיפָה לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁלֶט:

"הַמַּעֲבָר מִדֹּפֶן זֶה אָסוּר בְּהֶחְלֵט".

אָז הוּא הִתְחַכֵּם לָהּ וְחִלְחֵל לָעוֹלָם מֵהַצָּד הַשֵּׁנִי,

מָה שֶׁגָּרַם לַיּוֹלֶדֶת לְפֶּרֶץ גַּזִים בִּלְתִּי נִשְׁלַט.

מֵאָז הוּא יוֹצֵא דֹּפִי פֺּה וָשָׁם. תָּמִיד לְלֹא כַּוָּנָה.

קָשֶׁה לִהְיוֹת תָּא חַתְרָנִי בְּגוּף הָעוֹלָם.

איל

מקום אחר

הולך לו המשורר, כחוצה שמיים, כעובר בֶּחָרָבָה

עיניו מביטות דרך המראות והן מלאות אהבה

הולך הוא לתומו ואת הסוד שבלבו אין איש משער:

הוא מתנה אהבה עם מראות מזמן וממקום אחר

בכל רגע בו מקדשים את הקיום מקנן בלב אותו אִיּוּם.

איל

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑