מנגינה שמתחפשת לגעגוע לסבא

ביום האחרון ל"שבעה", אני שומע מהאינטרנט את הקונצ׳רטו לכינור של מנדלסון בביצוע יאשה חפץ. אחותו של מנדלסון מתה עם כל רטט של מיתר וקמה לתחיה בכוחה של האמנות. ואני חושב איך מעתה סבא יהיה כמו הד קצת שרוט, בת דמות קצת חורקת של מנגינה יפה מתקליט. הוא עוד הכיר תקליטים, אני כבר לא.  אבל הכרתי אותו.

סבא לא ילד רע. סבא פשוט נפל למנהרה.

היום סבא היה

עצבני ועצוב

שוב.

כאילו שום דבר

כבר יותר לא

חשוב.

 

זה היה מְדַכֵּא

ולא רציתי

שאבא יבכה.

אז אמרתי לו:

"סבא ילד רע.

הלך לאיבוד

מעצמו

ולא חזר חזרה."
אבא התאמץ

לחייך

אבל בלי לשמוח

ומלמל משהו

על כימיקלים

במוח.

 

"כן," אמרתי

"אני מבין. כן.

אבל מה יהיה

כשאתה תזדקן?"

 

אבא הביט בי

כאילו רק עכשיו

הוא שם לב באמת

ואמר:

"זה לא יהיה ככה,

כי אני אזכור את

השיחה שלנו

כעת."

 

שירת הנשים

שירת הנשים הכובסות בנהר,

קולן הצלול, ידיהן הסדוקות.

בועות הסבון נישאות אל ההר

כציפורי חלום עצובות, רחוקות.

שירת הנשים היא נהר. היא ההר.

קולות הנשים הם גשרים למחר.

 

לעבוד בשירות המסכה של עצמך זה להיות עבד למוגבלות של עצמך – על סלבריטאי מוגבלות

גם מוגבלות היא סוג של פסל ומסכה. אם אתה לא רוצה שהפסל והמסכה יבלעו את שאר המאפיינים שלך כאדם, אל תעבוד אותם ואל תעבוד בשירותם.

קשה לי לראות שקארלי פליישמן, אוטיסטית לא-ורבלית, שהבלוג שלה העניק ומעניק השראה רבה לאנשים רבים, מקדמת בבלוג שלה מוצרים.

אני מבין שזה חלק מתהליך מיתוג. שזה חלק מתהליך של מיסחור, שכולל גם הופעות בטלוויזיה. אני מבין שהיא מאושרת להופיע בטלוויזיה, גם על תקן של אטרקציה, כי היא רואה בכך תקשורת. אני שמח בשמחתה.

יתרה מזאת: ידוע שקארלי וסביבתה סבלו מאוד מחוסר תקשורת בין שני הצדדים (קארלי מול העולם, העולם מול קארלי), עד שהיא התחילה להקליד וחשפה לעולם תבונה ורגישות שלא יכלה לבטא בפיה. אני מבין את הרצון העז להצהיר קבל עם ועולם: ראו, לאיפה הגעתי. ראו, אני מוצלחת.

אז אני שמח בשבילה שהיא שמחה. אני מצטער בשבילה שהיא כבר לא מכוונת גבוה יותר כאדם. היא מכוונת את עצמה לקידום מוצרים במקום רעיונות. אני לא אקנה את המוצרים שהיא מקדמת, כולל אלה שלה. אני קונה את הרעיון שאתו התחילה: זו אני המקלידה. כך אני מדברת, ואלו הם דבריי.

אני נעגם לראות כיצד המדיה בימינו משטיחה אישיות שלמה, מורכבת, של אוטיסטית והופכת אותה ל"דמות". המדיה מלמדת את קארלי מחדש מהי תקשורת. תקשורת היא  קארלי מדברת על קארלי מול המצלמה. מחיאות כפיים.

אבל זו לא ממש תקשורת. כי תקשורת זה גם מה שקורה כשאורות המצלמה כבים, כשעדשת המצלמה מוסטת הלאה או אפילו עוברת למישהו אחר. תקשורת זה גם לדבר עם/על הזולת. זה להביע דעה על סוגיות חברתיות, פוליטיות, דתיות, רוחניות, כלכליות. זה להיות אתה בדיאלוג, ולא ייצוג של עצמך. בטח לא הצגה של עצמך.

אני עוזב כעת את קארלי, שאינני מכיר אישית, אלא רק מהבלוג שלה ועובר להכללה. לא סתם יש איסור בתנ"ך שלנו על עשיית פסל ומסכה. אני מפרש את האיסור הזה במובן רוחני יותר: למנוע מצב שבו אדם יעבוד ל/ יעבוד בשירות פסל ומסכה של עצמו. וגרוע מזה: פסל או מסכה שיוצמדו לאישיותו על ידי הזולת.

גם מוגבלות היא סוג של פסל ומסכה. אם אתה לא רוצה שהפסל והמסכה יבלעו את שאר המאפיינים שלך כאדם, אל תעבוד אותם ואל תעבוד בשירותם.

הֱיֵה אתה. הֱיֵה אדם. אולי רק אדם.

אני לומד ממרלי מאטלין הנפלאה שמדברת בשפת סימנים. כל הופעה שלה בסרט או בטלוויזיה היא 100% מרלי, שזה קסם וכריזמה ללא שייכות לשום דבר אחר חוץ מאשר לאישיותה הקורנת, 100% קידום של רעיונות שהיא מאמינה בהם, והיא משתמשת באופן מודע לחלוטין במסכות שהתסריט רוקם לה.

המצלמה איננה יעד אלא אמצעי למימוש מטרה שאתה בוחר. אני בשום פנים ואופן לא מאמין שהמצלמה היא הדרך למימוש עצמי, אלא אם אתה מהצד השני של התקשורת – עוסק בה כמקצוען.

 

 

שנית מצדה

ללכת במוח של גאון ובנתיביהם של אלו שהסתגרו בחלום-סיוט שלו

ללכת במצדה זה כמו ללכת במוח של גאון, שחלומו-חזונו הפך לסיוט לאנשים שגרו שם אחריו ושהיו שונים ממנו בכל המאפיינים חוץ מאחד – שגעון הרדיפה שהביא אותם הכי גבוה, הכי נמוך ובמקום הכי יפה.

המים זרמו באופן הידראולי בעורקי ההר והדם זרם כמים;  היונים עפו בין השובכים והחווחים כאחוזות נבואה;  קנאים ארוכי זקן צחקו במקוואות בינות פסיפסים יפיפיים;  עמוד רומאי הקשיב רוב קשב לתפילות שלהם בבית הכנסת האופנתי שתכנן בן האדומי;  תלשו מקירות מעוטרים ומכדים מצוירים חרסים וכתבו עליהם שמות למוות.

ורק ההרים סביב שותקים עדיין שתיקה גבוהה, רב שכבתית.

כשההגדרות גונבות גבולות

כל ההגדרות זזות בלילות
ומתעוררות למציאות שונה
כפליטים הנצבים ליד הגבולות
שחוצצים בין מדינה למדינה
וזו אולי הסיבה שהבריות עמלות
לבנות בלבן חומה כה איתנה.

איל

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑