לפִּיתִּיָה של דיזנגוף יש כסא קבוע בַּקפה

ונבואות ממש מיוחדות למי שמבקש יפה,

היא פורשת זרועות דקיקות כשל שממית,

ונושפת עליך עיגולי עשן מיסטי מהפומית.

וכל הרואה את הפיתיה מיד אומר: אשריי,

זכיתי להכיר נביאה בחסד ובתשלום אשראי.

הפיתיה יודעת את כל העיתונים לדקלם

והיא תמיד בוחרת רק את מה שמשתלם:

מתחילה בתוכחה תנ"כית על עוולות הימין

ומסיימת בבגידת השמאל – תלוי במזמין.

וכל השומע את הפיתיה מיד אומר: אלליי,

יהי שמה דגול מרבבה וגם חסין מבלאי.

רק אחותה הפתייה של פיתיה מתייפחת

זולגות דמעותיה כצונאמי היישר לצלחת

את כשרונה היא מסרבת להמיר למזומן –

היא שומעת מה אנשים חושבים כל הזמן.

ואיש אינו יודע זאת, וטוב שכך. הכי טוב.

כי אחרת היה ריק בית הקפה בדיזנגוף.