פעם בשנה

אנו קרבים אל

ארצות המתים,

וכאודיסאוס

זובחים להם זבח

על קו התפר.

וכמוהו,

אנו נמלטים

מאימת יופיים.

גם איתקה

איננה התחנה

האחרונה.

נגזר עלינו

לחפש את זה אשר

לא ידע מלחמה.

ערב יום הזכרון תשע"ח

ציור בצבעי אקריל על גבי חולצה ישנה של אמא

יוֹצֵא הַדֹּפֶן אַף פַּעַם לֹא יָדַע שֶׁהוּא יוֹצֵא דֹּפֶן

עַד שֶׁהָרוֹפְאָה בַּחֲדַר הַלֵּדָּה הֵנִיפָה לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁלֶט:

"הַמַּעֲבָר מִדֹּפֶן זֶה אָסוּר בְּהֶחְלֵט".

אָז הוּא הִתְחַכֵּם לָהּ וְחִלְחֵל לָעוֹלָם מֵהַצָּד הַשֵּׁנִי,

מָה שֶׁגָּרַם לַיּוֹלֶדֶת לְפֶּרֶץ גַּזִים בִּלְתִּי נִשְׁלַט.

מֵאָז הוּא יוֹצֵא דֹּפִי פֺּה וָשָׁם. תָּמִיד לְלֹא כַּוָּנָה.

קָשֶׁה לִהְיוֹת תָּא חַתְרָנִי בְּגוּף הָעוֹלָם.

איל