ארכיאו-סוריאליזם

במזרח התיכון

הפנים הם תפאורה מתמוטטת

לתוך חולות המדבר.

 

הֱיֵה נכון.

נמלים קטנות נושאים דלת רוטטת

במקום בו היה איבר.

 

הֱיֵה תמיד נכון.

החשיכה בחוץ משוטטת.

על לא דבר.

 

 

אֵלִי יָדַע / איל

השיר מתייחס לקטע מהאודיסאה. כמה נפלא הוא הקטע הזה, בו אודיסאוס מגיע לשאול, כדי לבקש עצה והדרכה מהנביא המת. הוא פוגש את אכילס, שהיה כזה גיבור גדול עלי אדמות ונחשב מרומם ומכובד גם בין המתים ושומע ממנו שהיה מעדיף להיות איכר פשוט – ובחיים. הנביא שולח את הלוחם שבחיים לחפש את המקום בו לא יודעים מהי מלחמה ולא מלמדים מהי מלחמה. נוגע ללב.

פעם בשנה

אנו קרבים אל

ארצות המתים,

וכאודיסאוס

זובחים להם זבח

על קו התפר.

וכמוהו,

אנו נמלטים

מאימת יופיים.

גם איתקה

איננה התחנה

האחרונה.

נגזר עלינו

לחפש את זה אשר

לא ידע מלחמה.

 

ערב יום הזכרון תשע"ח

עברית, שפה חיה (מאוד)

בטרמינל (מה-סוֹף?)  של לידות ומיתות

כבר לא מבדילים בין המראות לנחיתות

אחרי שאמש נוסע נחת ונח על משכבו

ומשם כבר עלה לשמי האלהים שבלבבו.

בדרך הוא נאסף אל אבותיו לדרינק.

כל השימוש במילים האלה – מצחיק.

 

איל

יוצא דופנ/י

יוֹצֵא הַדֹּפֶן אַף פַּעַם לֹא יָדַע שֶׁהוּא יוֹצֵא דֹּפֶן

עַד שֶׁהָרוֹפְאָה בַּחֲדַר הַלֵּדָּה הֵנִיפָה לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁלֶט:

"הַמַּעֲבָר מִדֹּפֶן זֶה אָסוּר בְּהֶחְלֵט".

אָז הוּא הִתְחַכֵּם לָהּ וְחִלְחֵל לָעוֹלָם מֵהַצָּד הַשֵּׁנִי,

מָה שֶׁגָּרַם לַיּוֹלֶדֶת לְפֶּרֶץ גַּזִים בִּלְתִּי נִשְׁלַט.

מֵאָז הוּא יוֹצֵא דֹּפִי פֺּה וָשָׁם. תָּמִיד לְלֹא כַּוָּנָה.

קָשֶׁה לִהְיוֹת תָּא חַתְרָנִי בְּגוּף הָעוֹלָם.

איל

מקום אחר

הולך לו המשורר, כחוצה שמיים, כעובר בֶּחָרָבָה

עיניו מביטות דרך המראות והן מלאות אהבה

הולך הוא לתומו ואת הסוד שבלבו אין איש משער:

הוא מתנה אהבה עם מראות מזמן וממקום אחר

בכל רגע בו מקדשים את הקיום מקנן בלב אותו אִיּוּם.

איל

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑