והעיקר – לא לפחד

לפני שהכל ייגמר, ויירד המסך
לא הייתי רוצה שיאמרו עליי כך:
החיים היו ברחוב השני משמאל
ודלתו הייתה פתוחה רק לאתמול.
החיים באו , דפקו בדלת הכניסה,
הוא לא יצא לקראתם. לא ניסה.
לא בגלל שהוא היה אדם מיוחד
הוא לא הכיר אותם, והוא פחד.
 אז אני חובש כובע דימיוני
ולוחש מול הדלת: מוכן אני.
בואו, חיים, על הטוב והרע.
אצא לדרך, ובידי הבחירה.
רשומה נבחרת

לפעמים אני דרדס פואטיקה

כְּשֶׁאֲנִי מְצַיֵּר אוֹ כּוֹתֵב שִׁיר עַל דַּף

אֲנִי קוֹסֵם הַמּוֹשֵׁךְ מִמְחָטָה מֵהָאַף

"יְצִירָה" נִכְתַּב בַּחוּץ, עַל גַּבֵּי הַשֶּׁלֶט

וּבִפְנִים מַקְהֵלַת כָּל שֵׁדַי הַכּוֹשֶׁלֶת

איל

תרופת מוצארט לצער

כשדוד אמנון שמע שסבא מיכאל מת הוא שלח לי משוויץ דיסקים שהוא בחר במיוחד כי הם טובים לצער גדול: מנגינות לא מאוד ידועות של מוצארט, כאלה שמוזיקאים ומוזיקולוגים מכירים. היום הדיסקים הגיעו והכנתי: אוזניים, לב, דף וגירי פחם.
דוד אמנון צדק. למוזיקה של מוצארט יש כוחות לבעוט את הצער בבעיטות קטנות ומסוגננות. לרקוד אתו – ואז להשליך אותו על ערוגת ורדים בגינה.
תודה, דוד אמנון, על שרשמת לי את התרופה הזו.
צער, צא החוצה. בואי, שמחה.

שוליים שבירים

לאמא

את מתנצלת בפניי מהילדות

שאת לא מלמדת אותי השרדות.

ילד בימינו שורד אם הוא אלים

ואמא שלך כמעט בוכה ממילים.

שנינו יודעים שיש לך שוליים שבירים.

אבל אני מעדיף אותך על אחרים.

 איל

שירת הנשים

שירת הנשים הכובסות בנהר,

קולן הצלול, ידיהן הסדוקות.

בועות הסבון נישאות אל ההר

כציפורי חלום עצובות, רחוקות.

שירת הנשים היא נהר. היא ההר.

קולות הנשים הם גשרים למחר.

 

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑