לעבוד בשירות המסכה של עצמך זה להיות עבד למוגבלות של עצמך – על סלבריטאי מוגבלות

גם מוגבלות היא סוג של פסל ומסכה. אם אתה לא רוצה שהפסל והמסכה יבלעו את שאר המאפיינים שלך כאדם, אל תעבוד אותם ואל תעבוד בשירותם.

קשה לי לראות שקארלי פליישמן, אוטיסטית לא-ורבלית, שהבלוג שלה העניק ומעניק השראה רבה לאנשים רבים, מקדמת בבלוג שלה מוצרים.

אני מבין שזה חלק מתהליך מיתוג. שזה חלק מתהליך של מיסחור, שכולל גם הופעות בטלוויזיה. אני מבין שהיא מאושרת להופיע בטלוויזיה, גם על תקן של אטרקציה, כי היא רואה בכך תקשורת. אני שמח בשמחתה.

יתרה מזאת: ידוע שקארלי וסביבתה סבלו מאוד מחוסר תקשורת בין שני הצדדים (קארלי מול העולם, העולם מול קארלי), עד שהיא התחילה להקליד וחשפה לעולם תבונה ורגישות שלא יכלה לבטא בפיה. אני מבין את הרצון העז להצהיר קבל עם ועולם: ראו, לאיפה הגעתי. ראו, אני מוצלחת.

אז אני שמח בשבילה שהיא שמחה. אני מצטער בשבילה שהיא כבר לא מכוונת גבוה יותר כאדם. היא מכוונת את עצמה לקידום מוצרים במקום רעיונות. אני לא אקנה את המוצרים שהיא מקדמת, כולל אלה שלה. אני קונה את הרעיון שאתו התחילה: זו אני המקלידה. כך אני מדברת, ואלו הם דבריי.

אני נעגם לראות כיצד המדיה בימינו משטיחה אישיות שלמה, מורכבת, של אוטיסטית והופכת אותה ל"דמות". המדיה מלמדת את קארלי מחדש מהי תקשורת. תקשורת היא  קארלי מדברת על קארלי מול המצלמה. מחיאות כפיים.

אבל זו לא ממש תקשורת. כי תקשורת זה גם מה שקורה כשאורות המצלמה כבים, כשעדשת המצלמה מוסטת הלאה או אפילו עוברת למישהו אחר. תקשורת זה גם לדבר עם/על הזולת. זה להביע דעה על סוגיות חברתיות, פוליטיות, דתיות, רוחניות, כלכליות. זה להיות אתה בדיאלוג, ולא ייצוג של עצמך. בטח לא הצגה של עצמך.

אני עוזב כעת את קארלי, שאינני מכיר אישית, אלא רק מהבלוג שלה ועובר להכללה. לא סתם יש איסור בתנ"ך שלנו על עשיית פסל ומסכה. אני מפרש את האיסור הזה במובן רוחני יותר: למנוע מצב שבו אדם יעבוד ל/ יעבוד בשירות פסל ומסכה של עצמו. וגרוע מזה: פסל או מסכה שיוצמדו לאישיותו על ידי הזולת.

גם מוגבלות היא סוג של פסל ומסכה. אם אתה לא רוצה שהפסל והמסכה יבלעו את שאר המאפיינים שלך כאדם, אל תעבוד אותם ואל תעבוד בשירותם.

הֱיֵה אתה. הֱיֵה אדם. אולי רק אדם.

אני לומד ממרלי מאטלין הנפלאה שמדברת בשפת סימנים. כל הופעה שלה בסרט או בטלוויזיה היא 100% מרלי, שזה קסם וכריזמה ללא שייכות לשום דבר אחר חוץ מאשר לאישיותה הקורנת, 100% קידום של רעיונות שהיא מאמינה בהם, והיא משתמשת באופן מודע לחלוטין במסכות שהתסריט רוקם לה.

המצלמה איננה יעד אלא אמצעי למימוש מטרה שאתה בוחר. אני בשום פנים ואופן לא מאמין שהמצלמה היא הדרך למימוש עצמי, אלא אם אתה מהצד השני של התקשורת – עוסק בה כמקצוען.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: