גננת. לא חובש קרבי.

"תגיד תודה," אמרה אמא, "ששריל, הגננת שלך, הגיעה מאמריקה, ולא למדה פה את שיטת החובש הקרבי."

שיטת החובש הקרבי היא הסבירה, חלה לדעתה על כל גן קטקטים שיש להם צרכים מיוחדים. מסבירים להורים שהם במלחמה, ומה שלא יושג מהר ככל האפשר, כבר לא יושג.

לאחר מכן, הצוות מטפל בראש וראשונה בפצועים – סליחה, בילדים – שיש להם הסיכוי הגדול ביותר לשרוד, להשתקם ולהצליח. למקרים הקשים / האבודים מגיעים בסוף, כי מיד מגיע גל פינוי חדש.

"ואתה הוגדרת כמקרה אבוד. לא התחלת לדבר לפני גיל שלוש, גם לא בגיל ארבע. אבל אז, למזלך, פגשת את שריל, שלא ידעה שנחתם עליך גורלך, וכך היא גם הדריכה את הצוות. שריל היא המלאך שלך."

אני חושב על שריל פעמים רבות, אבל בעיקר כשאני לובש מכנסיים, כי היא לימדה אותי את דרך המלך לדיספרקטים בעניין חשוב זה.

בעיקר אני חושב על הגנים שאין בהם שריל ותוהה אם כבר שינו את הפקודות המבצעיות. מקווה שכן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: