בראשיתם, בראשיתו – אני פותח דף בבראשית (מקשיבה: אמא)

הקושי הפרשני הוא: למה עבר המספר התנ"כי מלשון יחיד (בצלמו, אותו) לרבים (אותם) בתארו את בריאת האדם, בפרק א' בבראשית.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.
ההסבר שלי בשבילך הוא זה;

בכל לידה נולדים שניים: המוליד והנולד.
כשאני נולדתי כתינוק, את נולדת כאם.
אלהים נולד כאם כשהוליד את אדם. החלק הנקבי בו נולד אז. מאותו רגע היה אלהים הורה זכרי ונקבי כאחד.
נקבי – בקוראו לצאצאו "אייכה", כאם המשחקת עם ילדה ב"קו-קו".
זכרי – כשנאלץ להעניש אותו.
אלהים הפך מבדידות יחידנית קוסמית להכלה דואלית.
אם את רוצה לדעת מתי אלהים התחיל להבין מהי אנושיות, מורכבות, מהי סתירה – זה אז. בשחר ימי אימהותו.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: