ארכיאו-סוריאליזם

במזרח התיכון

הפנים הם תפאורה מתמוטטת

לתוך חולות המדבר.

 

הֱיֵה נכון.

נמלים קטנות נושאים דלת רוטטת

במקום בו היה איבר.

 

הֱיֵה תמיד נכון.

החשיכה בחוץ משוטטת.

על לא דבר.

 

 

לאורנה, קלינאית התקשורת שלי, באהבה רבה

בְּקֻפְסַת הַנְּשָׁמָה נֶעֱרָמוֹת הַמִּלִּים

בָּעֲרֵמוֹת גְּדוֹלוֹת, נוֹצְצוֹת, כְּמוֹ אוֹצָר.

בְּיָדֵךְ הַמַּפְתֵּחַ, וּשְׁנֵינוּ יַחַד מַתְחִילִים

לְשַׁחְרֵר אוֹתָן מֵהַמָּקוֹם שֶׁהָפַךְ צַר.

זוֹ אָמָּנוּתֵךְ: שִׁחְרוּר מִלִּים כְּלוּאוֹת,

לְלַוּוֹת אוֹתָן אַל סַף הַיְּצִיאָה מֵהַפֶּה,

כְּמוֹ פָּזֶל  הַמֻּרְכָּב מֵהֲבָרָה וְאוֹת

אֲנַחְנוּ חוֹשְׂפִים אֶת הָעוֹלָם הַיָּפֶה.

 

באהבה ובתודה

איל

אֵלִי יָדַע / איל

השיר מתייחס לקטע מהאודיסאה. כמה נפלא הוא הקטע הזה, בו אודיסאוס מגיע לשאול, כדי לבקש עצה והדרכה מהנביא המת. הוא פוגש את אכילס, שהיה כזה גיבור גדול עלי אדמות ונחשב מרומם ומכובד גם בין המתים ושומע ממנו שהיה מעדיף להיות איכר פשוט – ובחיים. הנביא שולח את הלוחם שבחיים לחפש את המקום בו לא יודעים מהי מלחמה ולא מלמדים מהי מלחמה. נוגע ללב.

פעם בשנה

אנו קרבים אל

ארצות המתים,

וכאודיסאוס

זובחים להם זבח

על קו התפר.

וכמוהו,

אנו נמלטים

מאימת יופיים.

גם איתקה

איננה התחנה

האחרונה.

נגזר עלינו

לחפש את זה אשר

לא ידע מלחמה.

 

ערב יום הזכרון תשע"ח

עברית, שפה חיה (מאוד)

בטרמינל (מה-סוֹף?)  של לידות ומיתות

כבר לא מבדילים בין המראות לנחיתות

אחרי שאמש נוסע נחת ונח על משכבו

ומשם כבר עלה לשמי האלהים שבלבבו.

בדרך הוא נאסף אל אבותיו לדרינק.

כל השימוש במילים האלה – מצחיק.

 

איל

אני מדבר אליך, כן, אליך, אלהים.

בוקר טוב, אלהים.

אני אעמיד פנים שאתה

נמצא בקיר.

זה אישי יותר ככה.

האמת היא שלקיר ולך

יש תגובות דומות

בעניינים אקטואליים.

אנשים מדברים הרבה

גם כותבים הרבה בשמך

ואתה שותק.

אנשים הורגים אנשים

ומשקרים ללא הרף

ואתה בוויפסנה על-זמנית.

זה דמוקרטי מאוד מצדך,

אבל אני מתגעגע לימים בהם

(לפי מקורות זרים)

נהגת לזרוק ברק

או להפוך את האדמה

במקום ובזמן שהרגיזו אותך ביותר.

שלום, אלהים.

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑