הפיתיה והפתייה

לפִּיתִּיָה של דיזנגוף יש כסא קבוע בַּקפה

ונבואות ממש מיוחדות למי שמבקש יפה,

היא פורשת זרועות דקיקות כשל שממית,

ונושפת עליך עיגולי עשן מיסטי מהפומית.

 

וכל הרואה את הפיתיה מיד אומר: אשריי,

זכיתי להכיר נביאה בחסד ובתשלום אשראי.

 

הפיתיה יודעת את כל העיתונים לדקלם

והיא תמיד בוחרת רק את מה שמשתלם:

מתחילה בתוכחה תנ"כית על עוולות הימין

ומסיימת בבגידת השמאל – תלוי במזמין.

 

וכל השומע את הפיתיה מיד אומר: אלליי,

יהי שמה דגול מרבבה וגם חסין מבלאי.

 

רק אחותה הפתייה של פיתיה מתייפחת

זולגות דמעותיה כצונאמי היישר לצלחת

את כשרונה היא מסרבת להמיר למזומן –

היא שומעת מה אנשים חושבים כל הזמן.

 

ואיש אינו יודע זאת, וטוב שכך. הכי טוב.

כי אחרת היה ריק בית הקפה בדיזנגוף.

 

ריקוד בוטו לחי ולמתה

כשאין מה לתת
לוקחים מה שאפשר לקחת
וזה כאילו לא חטא
במערכת יחסים חסרת נחת

אבל לחסר אין תותב
והריק רק גדל עד אינסוף
אולי בכלל מוטב
את חפצי הנפש לאסוף

איל

הצבה והמוות

שאלת למה דרשתי ממך להתאפר, ועניתי:
כי את מזדקנת. ככה אנחנו מרמים את המוות.
אמרת: אתה יודע שאני אזדקן עוד ועוד, נכון?
בשולי העיניים יעמיקו הקמטים. תלמי גיל במצח.
אולי יהיו לי כתמים כמו לצב גלפגוס. זו התחזית.
אבל את לא תאהבי את זה, נכון?
וענית בכנות:
לא.
אז תתאפרי. תתחפשי לאשה שילדה אותי.
נעשה למוות נשף מסכות!
סיכמנו, שלא תזדקני ביומיים הבאים.

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑